רש"י על חולין ק״ז ב:ד׳

1 אוכל מחמת מאכיל - אדם שאוכל מיד חבירו התוחב לתוך פיו צריך האוכל נטילת ידים או אין צריך:

2 בלם ליה אומצא - חתך לו חתיכת בשר:

3 בלם - במ"ם סתומה כמו תהלים לב עדיו לבלום שהמתג והרסן מחתכין עדיו לבלום של סוס ולי נראה בלם ליה אומצא לשון הטמנה בגחלים כמו בכורות דף מ: פיו בלום גבי מומין של בכור שפיו סגור שאין יכול לפותחו אלא מעט ורגליו מבולמות:

4 אי לאו דרב המנונא את - אדם חכם וזריז כדמפרש ואזיל לא הוינא ספינא לך בלא נטילה: